פסק-דין בתיק ת"א 13129-07

מבוא

1.         תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1963, כתוצאה מתאונת עבודה שארעה לו ביום 23.3.98, במסגרת עבודתו במלון קיסר אילת (להלן: "המלון").

הנתבעת מס' 2 ביטחה את אחריותו של המלון בביטוח אחריות מעבידים (להלן יקראו ביחד: "הנתבעים").

2.         הנתבעים טוענים לדחיית התביעה מחמת התיישנות. כן חלוקים הצדדים בשאלת נסיבות ארוע התאונה, האחריות וגובה הנזק.

סוגיית ההתיישנות

3.         כאמור מדובר בתאונה שארעה ביום 23.3.98.

ביום 2.11.04, הגיש התובע את תביעתו לראשונה, תביעה זו נדונה במסגרת ת.א. 67979/04 בבית משפט השלום בתל-אביב, בפני כב' השופטת שריר (להלן: "התביעה הראשונה").

התובע התגורר באותה עת בארה"ב ועל כן לא התייצב לבדיקה על ידי מומחה מטעם הנתבעים. לאחר מספר בקשות דחייה, ניתנה על ידי כב' השופטת שריר החליטה בזו הלשון: "בימ"ש אינו ארכיב לתיקים שלתובע בהם אין ענין.

לא יעלה על הדעת כי בתביעה שהוגשה ביום 02.11.04 התקיימה ישיבת קדם משפט אחת בלבד. הבקשה נדחית.

מומלץ לב"כ התובע לבקש הפסקת תובענה".

בעקבות החלטה זו, הוגשה על ידי התובע בקשה להפסקת התובענה.

בהחלטה מיום 14.9.06, הורתה כב' השופטת שריר על הפסקת ההליכים בתובענה.

ביום 17.1.07, הגיש התובע את תביעתו בשנית.

4.         הנתבעים טוענים כי נוכח התנהלותו של התובע, במסגרת התביעה הראשונה והמנעותו מקידום ההליכים, אין לראות בתקופה בה התביעה הראשונה היתה תלויה ועומדת, כעוצרת את מרוץ ההתיישנות שכן יהא בכך כדי להאריך באופן מלאכותי את תקופת ההתיישנות. הנתבעים מסתמכים בטענותיהם, בין היתר, על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בע"ב (י-ם) 1946/09 ישראלי יהודה נ' מפעלי פרג בע"מ (לא פורסם, 10.10.05), ת.א. (שלום חיפה) 5661/02 כהן רוג'ה נ' האחים עופר ספנות בע"מ (לא פורסם, 28.4.04) וע"א (חיפה) 4292/98 א.פ. פני בע"מ נ' גבאי רחל (לא פורסם, 16.12.99).

5.         התובע טוען כי על פי החלטת כב' השופטת שריר, מיום 14.9.06, התובענה הופסקה תוך שנקבע כי: "חידוש התובענה מותנה בתשלום הוצאות הנתבעים ושכ"ט בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל" (יצויין כי ההחלטה האמורה, אינה מצויה בתיק. יחד עם זאת, הנתבעים לא הכחישו את הנטען בעניין זה, לרבות ציטוט ההחלטה, כמפורט בסעיף 5 לסיכומי התובע). התובע טוען כי בהתחשב במניין התקופה בה התביעה הראשונה היתה תלויה ועומדת, הרי שהתביעה דנן הוגשה 18 יום טרם מועד התיישנותה.

            התובע טוען כי נוכח הליכי ההגירה והסדרת מעמדו כתושב ארה"ב, נמנע ממנו לקדם ההליכים בתביעה הראשונה שכן אם היה יוצא מגבולות ארה"ב, בטרם הדיון בפני רשויות ההגירה, עלול היה להיגרם לו נזק בלתי הפיך. התובע מוסיף וטוען כי שילם את סכום ההוצאות שנקבע כתנאי לחידוש התובענה וכי משהנתבעים קיבלו את התשלום, יש לראותם כמושתקים מלטעון להתיישנות התביעה.

6.         סעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), קובע: "הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".

7.         ברע"א 68/89 צור חברה לביטוח בע"מ נ' סרסור גומעה, פ"ד מג (2) 624 (1989), נדון מקרה דומה של תביעת נזיקין בגין תאונת עבודה אשר הופסקה מחמת אי התייצבות לדיון וחודשה לאחר חלוף תקופת התיישנות המקורית. טענת התיישנות שנטענה על ידי המערערת נדחתה, ונפסק בעניין זה מפי כב' השופט ש. לוין: "... דעתי היא שאין לפרש את הדיבור "נדחתה" בסעיף 15 הנ"ל כפי שהוא מתפרש בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אלא משמעותו רחבה יותר והוא כולל את כל המקרים שבהם מגיעה התובענה לקיצה מכח החלטת בית המשפט כגון, כמו במקרה שלפנינו, שהתובענה הופסקה".

בע"א 1650/00 מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז (5) 166 (2003), נפסק מפי כב' השופטת פרוקצ'יה, כדלקמן: "הוראה זו (סעיף 15 לחוק ההתיישנות - ב.ט.) , שעניינה הפסקת מירוץ ההתיישנות, היא נקודת קישור בין דין ההתיישנות לעקרון מעשה-בית-דין במובן הזה: היא מבקשת להקל עם בעל-דין שהגיש תובענה שנדחתה בלא שחל עליה עקרון מעשה-בית-דין, להגיש תביעה חדשה באותה עילה בלא שתקופת ההתדיינות הראשונה תיחשב במניין תקופת ההתיישנות. הרעיון העומד מאחורי הסדר זה נועד להקל עם תובע המבקש למצות את יומו בבית-המשפט ולקבל הכרעה משפטית לגופה של תביעתו בלא שתיטען נגדו טענת התיישנות המתבססת, בין היתר, גם על תקופת ההתדיינות הקודמת, אשר מסיבות שונות לא אפשרה לו למצות את מלוא זכויותיו הדיוניות, ולכן היא גם איננה מהווה מעשה-בית-דין. הסדר זה מתקשר עם מתן משקל נכבד לזכות הפנייה לערכאות, אשר הפכה זכות בעלת מימד חוקתי... ועם התודעה כי מירוץ ההתיישנות מופסק למשך תקופת ההתדיינות הראשונה מקום שהתובע לא ישן על זכויותיו, אלא להפך - הפעילן, אלא שמסיבות שונות לא הועילה ההתדיינות הראשונה למצות את זכויותיו הדיוניות, ולכן מערכת כללי הדיון מאפשרת לו לשוב ולתבוע שנית באותה עילה. בנסיבות אלה גם דיני התיישנות באים לקראת אותו מתדיין ונותנים לו הקלה בחישוב תקופת ההתיישנות כדי שתביעתו השנייה לא תיחסם מחמת התיישנות...".